תלמיד שקנה קורס עדיין לא החליט שהוא ילמד אותו. ההחלטה הזו נופלת בדקות הראשונות של השיעור הראשון: הוא מבין שיש פה משהו בשבילו וממשיך, או סוגר את הלשונית ומתכוון לחזור "כשיהיה זמן". רובם לא חוזרים.
לכן השיעור הראשון הוא לא הקדמה. הוא השיעור החשוב ביותר בקורס, והוא צריך להיבנות ככה.
הקדמה ארוכה היא הסיבה הנפוצה לנטישה
הרבה קורסים נפתחים בעשר דקות של "מי אני, מה נלמד, למה זה חשוב". למי שכבר קנה, כל זה ידוע: הוא קרא את עמוד המכירה. מה שהוא לא יודע זה אם הקורס עובד בשבילו, ואת זה הוא מגלה רק כשהוא עושה משהו.
קורס אפייה שנפתח במתכון קצר של עשרים דקות מנצח קורס שנפתח בהיסטוריה של השאור. את ההיכרות אפשר לקצר לשתי דקות, או להעביר לשיעור טקסט קצר שמי שרוצה קורא.
הצלחה קטנה עדיפה על הסבר גדול
המטרה של השיעור הראשון היא שהתלמיד יסיים אותו עם משהו ביד: תרגיל שהצליח, קובץ שמילא, החלטה שקיבל. הצלחה קטנה מוכיחה לו שהוא מסוגל, וזה מה שמחזיר אותו לשיעור השני.
בפועל זה אומר לבחור מתוך כל הקורס את הדבר הכי פשוט שיש לו תוצאה מוחשית, ולהקדים אותו. מורה ליוגה יכולה לפתוח בתרגיל נשימה של חמש דקות לפני השינה. יועץ עסקי יכול לפתוח בגיליון אחד שמראה לתלמיד כמה הוא באמת מרוויח על כל לקוח.
קצר וברור מנצח מושלם ומלוטש
שיעור ראשון של שמונה דקות שנגמר בתרגיל עדיף על שיעור של ארבעים דקות שצולם באולפן. תלמידים סולחים על תאורה ממוצעת. הם לא סולחים על זמן שהלך לאיבוד.
אם יש לכם חומר רב, פצלו אותו. שלושה שיעורים קצרים עם תרגיל בסוף כל אחד מחזיקים קשב טוב יותר משיעור אחד ארוך, וגם מראים לתלמיד שהוא מתקדם.
"אבל התלמידים צריכים את הרקע"
לפעמים זה נכון: יש נושאים שבלי מושג אחד או שניים אי אפשר להתחיל. גם אז, הרקע לא חייב לבוא לפני הפעולה. אפשר לתת את התרגיל, ולהסביר את המושג תוך כדי, בדיוק ברגע שהתלמיד צריך אותו. הסבר שמגיע בזמן נזכר. הסבר שמגיע מוקדם מדי נשכח.
איך יודעים שהשיעור הראשון עובד
מסתכלים על ההתקדמות. אם רוב התלמידים מסיימים את השיעור הראשון ולא מגיעים לשני, הבעיה כנראה לא בשיעור השני. ב-KITA רואים לכל תלמיד אילו שיעורים סיים, וזה המקום הראשון לבדוק לפני שמשנים את כל הקורס.
הקורס שלכם כבר קיים? פתחו היום את השיעור הראשון ושאלו שאלה אחת: מה התלמיד יודע לעשות בסוף שלו שהוא לא ידע בתחילתו. אם אין תשובה ברורה, זה השיעור הראשון לכתוב מחדש.