תלמיד שקונה קורס ומקבל בבת אחת שלושים שיעורים מרגיש לפעמים שקיבל מתנה, ולפעמים שקיבל ערימה. אותו קורס, שנפתח שיעור אחד בכל כמה ימים, יכול להרגיש כמו תוכנית עם קצב. שתי הדרכים טובות, והשאלה היא לא מה נכון באופן כללי, אלא מה מתאים לקורס שלכם.
מה זה שחרור הדרגתי
שחרור הדרגתי (בלועזית drip) הוא הגדרה שבה שיעורים או פרקים נפתחים לתלמיד לאורך זמן ולא כולם ביום ההרשמה. ב-KITA אפשר לבחור בין שתי דרכים: לפי ימים מההצטרפות של כל תלמיד, או לפי תאריך קבוע לכולם.
כשהקורס הוא תהליך, הקצב עוזר
קורסים שבהם כל שלב בנוי על הקודם נהנים מקצב קבוע. תוכנית אימון של שמונה שבועות, אתגר של שלושים יום, או קורס שבו התלמיד צריך ליישם משהו בין שיעור לשיעור. כשהשיעור הבא עוד לא פתוח, התלמיד מתרגל את מה שלמד במקום לרוץ קדימה ולהתייאש.
יש גם יתרון פשוט: הודעה על שיעור חדש היא סיבה טובה לחזור לקורס. תלמיד שקיבל הכול ביום הראשון צריך לזכור לבד.
כשהקורס הוא ספרייה, הקצב מפריע
קורס שהוא אוסף של נושאים נפרדים, כמו מדריך לתוכנה או סדרת מתכונים, לא צריך סדר קבוע. התלמיד מחפש את מה שהוא צריך עכשיו, וחסימה של שיעור שהוא רוצה רק מתסכלת אותו. גם מי שקנה קורס כדי לסיים אותו מהר, למשל לפני מבחן, לא ישמח לחכות שבוע לשיעור הבא.
ימים מההצטרפות או תאריך קבוע
לפי ימים מתאים לקורס שנמכר כל הזמן: כל תלמיד מתחיל ביום שלו ומתקדם בקצב שקבעתם, בלי קשר למתי נרשם.
לפי תאריך מתאים למחזור עם פתיחה משותפת: כולם מתחילים יחד, השיעורים נפתחים לכולם באותו יום, ואפשר לשלב מפגש חי או קבוצת דיון שבה כולם נמצאים באותו מקום בחומר.
"אבל תלמידים שילמו על הכול"
זו טענה הוגנת, וכדאי לענות עליה מראש. כתבו בעמוד הקורס, לפני הרכישה, שהשיעורים נפתחים בהדרגה ובאיזה קצב. מי שיודע מראש מקבל את זה כחלק מהתוכנית. מי שמגלה רק אחרי הרכישה מרגיש שהסתירו ממנו משהו.
איך מחליטים
שאלו שאלה אחת: האם תלמיד שידלג לשיעור החמישי יפספס משהו מהותי? אם כן, שחררו בהדרגה. אם לא, פתחו הכול ותנו לתלמידים לבחור את הדרך שלהם. ואפשר גם באמצע: לפתוח את הפרק הראשון מיד, ולשחרר את השאר לאט.